מאפית אריאל בע"מ(פורמלי) ואח' נ' חברת חשמל לישראל בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסך של 15,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים לעניין זה, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה.

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע כי "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

למקרא סעיף זה עולה כי כאשר התובעת הינה חברה בע"מ, כף המאזניים נוטה לטובת הנתבעת כך שעל החברה התובעת מוטל נטל ההוכחה להוכיח שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת באם תידחה התביעה.

תנאי מספיק לחיוב חברה תובעת במתן ערובה לתשלום הוצאות אם תדחה תביעתה, הינו חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות וכאמור הנטל לסתור הצורך בהפקדת ערובה, מוטל על החברה, שכן בידה מצוי המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי ובנקל יכולה להביא ראיות שיהיה בהם כדי לסתור את הנטל האמור. (ראה: בש"א (ירושלים) 5425/07 יצחק גולדשמיד ואח' נ' חב' אליה ה.ב.מ.ע.א השקעות בע"מ, תק-מח 2007(3), 3430; בש"א (ירושלים) 1327/06 מדינת ישראל נ' עתיר בע"מ . תק-מח 2006(4), 851; ת"א (חיפה) 645/05 אחים טופז יהלומים ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' . תק-מח 2006(1), 4927; בש"א (חיפה) 947/07 משק אחים צוריאל בע"מ נ' יובל דותן ואח' תק-מח 2007(1), 11550).לעניין זה התייחסה כב' השופטת גילאור בבש"א (חיפה) 6191/04 - POLSKA ZEGLUGA MORSKA ואח' נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ ואח' תק-מח 2006(1), 1212:

"הבהיר המחוקק כי הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע מוטל על כתפי החברה עצמה, ככל הנראה מן הטעם שהמידע הרלוונטי למצבה הכלכלי של החברה מצוי בראש ובראשונה בידיה. לפיכך, מקום בו נותרו כפות המאזניים מאוזנות לענין זה ייטה בית המשפט לחייב את החברה במתן ערובה, אלא אם יסבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת".

בענייננו, מעיון בתגובת התובעת עולה כי לא צורפו לה מסמכים אשר יש בהם כדי להעיד על מצבה הכלכלי של החברה כגון אישור רו"ח החברה, מאזנים, דוחות רווח והפסד וכדומה. למעשה, מעבר להצעתה של התובעת לפיה רו"ח מר אריה חרדון אשר משמש כנאמן לתובעת במסגרת הסדר הנושים יגיש התחייבות אישית מטעמו עד לגובה של 15,000 ₪ אשר תהווה תחליף להפקד הערובה, לא התייחסה התובעת כלל למצבה הכלכלי.

בנסיבות אלו, ברי כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי מצבה הכלכלי יאפשר לה לשלם את הוצאות הנתבעת באם תידחה תביעתה.

אף אין בהודעתה של התובעת לפיה רו"ח מר חרדון יחתום על התחייבות אישית להבטחת הוצאות התובעת אשר הוגשה בלא הפירוט הנדרש על מנת להוות חלופה ראויה להפקדה כספית לצורך הבטחת תשלום הוצאות ככל שהללו תיפסקנה.

משקבעתי כי התובעת לא עמדה בנטל הההוכחה המוטל עליה להוכיח כי תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיה של הנתבעת במקרה ותביעתה תידחה, אבחן כעת האם קיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות אי חיוב התובעת בהפקדת ערובה.

ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ תק-על 2009(1), 1963, התייחס בית המשפט לשיקולים שיש לשקול בבקשה מעין זו:

"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההיקש -כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624). משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עיינו: פרשת איברהים, שם,שם; רע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל - מנהלת ההגירה /משטרת ישראל (לא פורסם, 18.10.2007) וכן דבריו של ד"ר שלמה לוין בספרו החדש: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008, שם בעמ' 30-27).".

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות לסטות מהכלל של חיוב החברה בהפקדת ערובה. כאמור, מצבה הכלכלי של החברה לא הוכח על ידה, אך כעולה מכתבי הטענות התובעת מצויה בהסדר נושים.

לטעמי, איזון נכון בין זכויות הצדדים במקרה זה, תומך דווקא בהפקדת הערובה המתאימה לתשלום הוצאות הנתבעת, ככל שהתביעה תידחה ומשנקבע בחוק כי דווקא ההפקדה כי היא הכלל ולא החריג, הרי שיש להיעתר לבקשה להפקדת הערובה המתאימה.

אדגיש כי בשלב זה של בדיקת הדברים יכולה להישקל שאלת סיכויי ההליך, ברם איני רואה לנכון לקבוע בה מסמרות וכאמור יש לעשות כן אך כאשר סיכויי ההליך גבוהים מאד או לחלופין נמוכים במיוחד.

הנה כי כן כמצוות החוק והפסיקה מצביעים שני שלבי הבדיקה על כך כי יש להיעתר לבקשה להפקדת הערובה וכעת יש לקבוע ערובה מידתית. לאחר עיון בכתב התביעה ובדיקת הסכום הנתבע והאמור בכתב ההגנה, חיוב התובעת בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת, אם תידחה התביעה הינה מידתית ודומני כי היא מאזנת היטב את זכויותיהם המנוגדות של שני הצדדים.

לאור האמור לעיל, אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, וזאת עד ליום 3.5.2012.

בהעדר הפקדה עד למועד האמור, רשאית הנתבעת לעתור לכל סעד הקנוי לה ע"פ דין.

אין צו להוצאות.